צ'רנובאי ואח' נ' טייל סיטי הפקות בע"מ ואח'

החלטה

דין הבקשה לביטול צו הפירוק להדחות.
הלכה פסוקה היא, כי בקשה לביטולו של פסק-דין אשר ניתן במעמד צד אחד, נידונה בהתאם לשני פרמטרים מרכזיים: מידת המחדל אשר הביא לכך כי פסק-הדין ניתן במעמד צד אחד, ולא פחות מכך, ולעיתים אף בעיקר, מידת יכולתו של מבקש הביטול להביא לתוצאה אחרת, לו היה הדיון נערך מחדש ובנוכחותו.
בנסיבות המקרה, הרי הבקשה בעייתית מאד אף אם אתעלם מהקושי המהותי שעולה מהטענות אודות אישור מסירה מזויף, כמו גם מן הקריאה הדווקנית של דיני המסירה, באורח אשר יכול להקל מאד על צד מעוניין להתחמק מקבלת מסירה של בקשת פירוק.
בענייננו, אף אם הייתי פוסקת לטובת המבקשת בכל אותם עניינים (וספק בעיני אם הדבר ראוי), הרי שמהחומר שהונח בפני, עולה מסקנה ברורה כי אין בפני אלא חברה חדלת פרעון לעילא ולעילא, אשר אינה מכחישה כלל ועיקר החוב הפסוק לטובת המבקש, ואף אינה מכחישה את העובדה כי לא שילמה אותו.
בנסיבות המקרה, הרי דווקא אותו הסכם פשרה שנכרת בעבר בין הצדדים, פועל לחובת המבקשת יותר מאשר לטובתה. באשר חרף ההסכם לא שילמה את המגיע ממנה. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, יש מקום לחששו של הנושה, הנובע מכך כי החברה לא טרחה לגלות לו כי בעת שהגיעה עימו להסכמות, היתה תלויה ועומדת נגדה בקשת פירוק נוספת שהגיש נושה אחר; ויוצא כי אף לו היה החוב נפרע (ולא כך הוא), הרי שיש מקום לחשש מהותי מצד הנושה, כי מקום בו היה ניתן צו פירוק לבקשת הנושה האחר, היה נתבע עד-מהרה להשיב את מה שקיבל מכוח דיני העדפת נושים.

לשיטתי, בפנינו עניין הנוגע במידה רבה אף לשאלה של מדיניות שיפוטית ראויה. ככלל, מן הראוי לשאוף למעט ולאשר ככל הניתן מצבים שבו חברה חדלת פרעון, שאינה משלמת חובות שאינם שנויים במחלוקת והלכה למעשה אין בידה הכספים לכך, תצליח להשתמש בדיני מסירה ובדינים פרוצדוראליים נוספים בכדי לדחות שוב ושוב את בקשות הפירוק שמוגשות כנגדה. זאת כאמור, מקום בו ספק אם יש בידה או תתכן כלל ועיקר הגנה מהותית כנגד אותן בקשות.
כמו כן, מן הראוי לנסות ולא לסייע להתנהגות בלתי ראויה ובלתי רצויה נוספת, של חברות המשתהות או מסרבות שוב ושוב לשלם את המגיע מהם, מחכות עד לערב הדיון בבקשת הפירוק (ולעיתים אף לאחר מכן) כדי לנסות ולהגיע לפשרה חפוזה עם הנושה, תוך שבפועל קיימים נושים נוספים שכבר "מדפקים על שער הפירוק", מאחר וגם החובות לטובתם לא שולמו. דרך שכזו, אם לא תוגבל בידי הערכאות, עשויה לאפשר לחברות או חייבים חדלי פרעון, לעיתים, לתמרן ולנקוט "התפשר ומשול" במשך שנים מול הנושים, לדחות אותם בלך ושוב בתואנות מתואנות שונות ולהתפשר עם חלקם, כל זאת כאשר פעילותם אינה מפוקחת בידי בעל תפקיד, אינה כפופה לעקרון השיוויון, וקיים חשש הולך וגובר כי תקופת הביניים ההולכת ומתארכת תאפשר לאותם גופים חדלי פרעון להבריח על נקלה את נכסיהם ולהרחיקם מהנושים.
מקום בו חברה חדלת פרעון סבורה, כי היא יכולה לעלות על דרך המלך ולשוב להיות סולבנטית, אם יתאפשר לה לפעול ולהגיע למהלכים עסקיים כאלו ואחרים, הרי שהדרך הנכונה להעלות את הדברים הינה בקשה להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, ובוודאי שלא כמה משפטים אגב התנגדות לבקשת פירוק, וודאי וודאי מקום בו החוב אינו שנוי בכל מחלוקת אמיתית. אף זאת, לא עשתה המבקשת שבפני, ואי לכך, לא אוכל ליתן משקל ממשי לטענתה בדבר אפשרות להתקשרות אשר תסייע לה לשלם בעתיד את חובה למבקש.
אי לכך, הבקשה נדחית.
בנסיבות המקרה, תשא המבקשת בהוצאות הנושה מבקש הפירוק (המשיב בבקשה זו) ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח, אשר יצורפו לתביעת חובו של הנושה המשיב.

אשר לבקשה להעביר הדיון לבית משפט מחוזי מרכז, תתכבד ב"כ הכנ"ר ותגיש בקשה מסודרת בנושא.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: